רוב הזמן אנחנו לא מרכז ההתרחשות, תשומת הלב לא אמורה להיות עלינו, ועלינו לזכור ולשנן זאת. תשומת לב היא כמו זרקור העובר מאדם לאדם ורק לעיתים רחוקות מגיע תורינו. ביתר הזמן עלינו להבין שההתרחשויות הן לא סביבנו אלה אנו סביבן, נותנים לאחרים את הכבוד הראוי של הרגע שלהם, וכשיגיע תורינו נוכל ונדע ליהנות ולהעריך את הרגע שלנו ללא בושה.
אחת הטעויות האנושיות הנפוצות ביותר היא המחשבה שאנחנו אמורים להיות מרכז ההתרחשות כשאנו לא ולחילופין, שאנו לא אמורים להיות מרכז ההתרחשות שאנו כן.
לא אחת ראיתי את הטעות הזו בתוך מעגל הקפוארה. טעות זו חוזרת על עצמה כמעט בכל טקס חגורות כאשר נכנס מורה עם תלמיד לתוך המעגל על מנת להטביל אותו אל תוך עולם הקפוארה נראה כי לעיתים המורה שוכח שהוא אינו אמור להיות מרכז תשומת הלב. נכון, הוא במרכז המעגל אך תפקידו הוא להעצים את הרגע והנוכחות של המתלמד שהרי זה הרגע שלו. מורים רבים אינם עירנים או מודעים לתפקידם בתוך הסיטואציה ונוכח שהאגו הוא שמכתיב את פעולתם, איך רואים אותי?, מה חושבים עלי? בעוד הקו המנחה שלהם אמור להיות איך אהפוך את הרגע הזה למיוחד, מעניין ומאתגר עבור המתלמד שמולי.
אם נהיה מודעים וסקרנים למה שמעגל הקפוארה - לב האומנות - מלמד אותנו נראה שגם בנושא זה המעגל מדריך אותנו, הרי שאת רוב מעגל הקפוארה אנו לא מעבירים במרכזו אלה כקהל או כמוזיקאי העוזר לתמוך ולייצר את המרחב והאווירה לשחקנים שבפנים, ואת לזמן מה כשהתזמון מתאים, כשהאנרגיה מושכת, כשהיריב מסקרן אותנו ושהסיטואציה מאפשרת אנו נכנסים לשחק, וגם שם תשומת הלב אינה מובטחת ואנו נלחמים עבורה בתוך משחק הקפוארה.
תגובות